פסח זה חג השאלות.
ליל הסדר בנוי על השאלות של "מה נשתנה",
וארבעת הבנים המפורסמים,גם הם שואלים קושיות.
אפילו הילד ש"מציק" לנו בשאלות במהלך השנה
זוכה לשמוע את המשפט "שאלות שואלים בפסח", כי פסח הוא החג של השאלות.

אז ברוח החג אני ארשה לעצמי לשאול שאלה.

כולם מכירים את מה שנאמר בחז"ל,
"שבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".
לא מספיק לזכור את יציאת מצרים,צריך להיות "נוכח" ביציאת מצרים.

השאלה היא מדוע ??
מה נשתנה חג הפסח משאר החגים והמועדים ?
מדוע בסוכות לא חייבים לראות את עצמנו כאילו ישבנו בסוכות במדבר,וגם לא בשבועות ואף לא בימים שתיקנו חז"ל כמו פורים וחנוכה ?? מדוע דוקא בפסח ??

באחת ההרצאות הזכרתי את המשפט המפורסם של רבי נחמן מברסלב,
"מצוה גדולה להיות בשמחה".
אחד מהמשתתפים טען שהמשפט הזה גורם לו ל"דכאון".
' למה מחייבים אותי לשמוח ?? לא תמיד אני יכול להיות שמח,לפעמים יש נפילות וקשיים והחיים לא תמידים מאירים וזורחים.
ואם רבי נחמן אומר שזו מצוה ואני לא מצליח אז אני נהיה עוד יותר ב"דיכאון".

האמת..אותו אחד "הציף" בעיה שלא מדברים עליה.
היום אסור להיות עצובים או להרגיש חולשה.
חשיבה חיובית כל כך מדוברת ,כך שמי שחווה הרגשות של כאב מרגיש גם אשם על כך שהוא לא חושב חיובי.
אל תהיה לחוץ..,אל תדאג..,קח את הכל בקלות.. ועוד משפטים דומים ששייכים לאותה קבוצה,מייצרים סוג של מצג שבו מי שלא חוה כך את חייו,כנראה שיש לו בעיה.

המושגים נראים כשחור ולבן ,כנקודה ששם צריכים להימצא ומי שלא נמצא שם הוא בעייתי.
כשהאמת היא שזה חלק מהמסע של החיים.
ובמסע כמו במסע, לפעמים יש עליות ולפעמים יש מורדות,כך היא טבעה של הדרך.

זוכרים את שאלת ה"מה נשתנה" שלי ?
מה נשתנה הפסח משאר החגים והמועדים?

עכשיו נראה לי שנוכל להשיב.

כשבני ישראל יצאו ממצרים, הם עדיין לא היו שלמים.
הקב"ה הוציא אותם ממצרים אפילו שהיו משוקעים במ"ט שערי טומאה.
השלמות היתה במתן תורה ואח"כ שוב היתה ירידה.
רק לעתיד לבוא כשתבוא הגאולה השלמה,רק אז "ומלאה הארץ דעה את ה' ".

כל החגים והמועדים חוץ מפסח, היו בהם ניסים שהיו מתאימים ומיוחדים לסיטואציה היחודית שבה היו אז עם ישראל.
העננים במדבר,היוונים בחנוכה וכו.
אומנם ההשפעות חוזרות בכל שנה,אבל הם יחודיות לזמן המדובר.
הניסים של אותם חגים ומועדים שייכים לאותו הזמן בלבד.

אבל בפסח,
יציאת מצרים מעולם לא הסתיימה.
עדיין המצרים – המיצרים קיימים.
עדיין לא השתחררנו מהיצה"ר,מהמידות הלא מתוקנות,עדיין העולם הוא הסתר,עדיין הגאולה השלמה לא הגיעה.
בכל דור ודור ממשיכה יציאת מצרים.
כל עוד לא הגענו אל היעד אנחנו ממשיכים את אותה יציאה.

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" ,
זהו המסר, שגם אי השלמות היא בסדר.
כמו אז..- גם עכשיו.

הפסח הוא חג השאלות,כי מהותו הוא החיים בתוך אי השלמות.

כנגד ארבעה בנים דברה תורה…..
דוקא בפסח ,שם המקום לכולם.
מהחכם עד לרשע,כולם יוצאים לחרות ומתמודדים.

העבד,מקומו בטוח. הוא לא חושש ודואג מדבר.
הוא סמוך על שולחן אדונו.
האדון החופשי והבן חורין, הוא זה שלא נרדם בלילה מדאגות הפרנסה.
החששות ,הנפילות וההרגשות הם הסימן של הבן חורין.
הם ה"תשלום" של החרות.

הבן חורין הוא זה שיכול לבחור בזכות להתמודד.
הוא זה שיוצא למסע,הוא זה שפוסע בדרך,בעליות ואף במורדות.

מסופר על אחד מגדולי ישראל שפעם אחת ישב בבית מדרש יחד עם תלמידיו כשלפתע נכנס אחד מן הכפריים שלא שפר עליו מזלו,
ניגש אל ארון הקודש והחל לומר בכעס.
" מדוע ? מה עשיתי ? גם מתה לי הפרה,
הסוס שבק חיים גם הוא והפריץ מאיים להכניסני אל הצינוק,
זה לא הוגן…"
התלמידים ששמעו את דבריו התרעמו על שמטיח דברים בכעס כלפי הקב"ה ורצו לגעור בו,אך אותו הרב היסה אותם ואמר,
'תראו איזו אמונה,גם במצב שלו הוא בטוח שהכל מאת ה' "

החיים הם מסע,המשך ישיר של יציאת מצרים ומאבק מתמשך במיצרים שלנו.
לא תמיד אנחנו מרגישים ונמצאים ברוממות,
אבל זה גם בסדר,
כי "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים".

שבת שלום וחג שמח.
אפרים אפשטיין.

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]